שמירה על הבטיחות בשימוש במחממי אינפרא-אדום ליד חומרים כימיים רעילים
אם אתם עוסקים בייצור ננו-צינורות פחמן, אתם יודעים איך זה עובד. יש צורך בשליטה מדויקת בטמפרטורה בשלבי הניקוי. אבל הבעיה היא שכאשר מדובר בחומרי ניקוי שעלולים להתלקח או להתפוצץ, מנורת אינפרא-אדום רגילה היא בעצם פצצה מתקתקת. ניצוץ קטן או קריסה של החוטים יכולים לגרום לאסון.
אנחנו לא משתמשים במנורות שנמצאות באוויר הפתוח. במקום זאת, אנחנו מעטפים את כל הרכיבים במעטפת אטומה.
ההיגיון מאחורי המעטפת
ניתן לחשוב על זה כעל מעטפת מגנה. אנחנו מכניסים את רכיבי החימום לתוך גלילי קוורץ או חרסינה איכותיים, ואחר כך מעטפים אותם במעטפת שיכולה לעמוד בפני חומרים כימיים רעילים. כך נוצרה פער פיזי שמרחיק את האדים הרעילים מהחיבורים החשמליים. אנחנו גם משתמשים בחומרים עמידים בפני פיצוץ בנקודות שבהן החוטים נכנסים למכשיר. זה מונע את חדירת הגזים לתוך המכשיר.
התמודדות עם החום
מעטפת כזו הופכת את העניין למעט מסובך. יש יותר מסה תרמית, כך שהמנורה לא מגיעה לטמפרטורה המרבית מיד. נדרש זמן לחימום. אבל יש גם יתרון – כשהמנורה כבר חמה, היא נשארת חמה. אנחנו משנים את ההספק כדי לפצות על החום שנעלם דרך המעטפת. התוצאה? זרימת חום עקבית ורציפה. אין תנודות, ואין עליות פתאומיות בטמפרטורה. זה בדיוק מה שנחוץ כדי שתהליך ייצור הננו-צינורות יעבוד כראוי.
הקשיים
אני אהיה כן איתכם: זו אינה פתרון מושלם. בגלל כל המעטפות האלו, אנו מאבדים חלק מהעוצמה התרמית של המנורה. לא נקבל את אותה רמת חום כמו במנורה ללא מעטפת. אם התהליך שלכם דורש עלייה פתאומית בטמפרטורה, תצטרכו להשתמש במנורה בעלת הספק גבוה יותר. בנוסף, המנורה גדולה יותר, והיא תצריך יותר מקום. ודאו שיש מספיק מקום במכשיר שלכם לפני שאתם מתחילים לחבר את החוטים. עדיף לוודא את זה עכשיו, מאשר לגלות שהמנורה לא מתאימה אחרי שהשקעתם שלוש שעות בהתקנתה.